רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק. אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְאַחֶרֶת בָּאָה וְלָשָׁה תַחְתֵּיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּחִיטִּין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. וּבַשְּׂעוֹרִין אַרְבָּעַת קַבִּין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּחִיטִּין אַרְבָּעַת קַבִּין. וּבַשְּׂעוֹרִין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. מָאן דְּאָמַר. בַּחִיטִּין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. בַּשְּׂעוֹרִין אַרְבָּעַת קַבִּין. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָאן דְּאָמַר. בַּחִיטִּין אַרְבָּעַת קַבִּין. דְּאיִנּוּן חַטְייָן. וּבַשְּׂעוֹרִין שְׁלֹשָׁה קַבִּין. דְּאִינִּין רְטִישִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ג אומר וכו'. חוזר הש''ס ומציין להא דבמתני' וכדי לסיים הא דתני ר' הושטיה לדברי חכמים ואחרת באה וכו' וכלומר ואח''כ כשהשניה והשלישית מסיימות מלאכתן חוזרת האחרת והיא הראשונה ומתחלת בלישה וכשהיה עורכת השניה היא לשה וכו' וכך חוזרות חלילה:
בחטין ארבעת קבין שיעור העיסה נקט עד כמה הוא עושה אותה אם היא של חטין עד ג' קבין וכו' ואית תניי איפכא ומפרש מ''ד בחטין ג' קבין בשיש בהן שמנונית וכו' כלומר סתם חיטין יש בהן יותר שמנונית מבשעורין והלכך ג' קבין של חטין עושין כל כך קמח כמו ד' של שעורין ומ''ד בחטין ד' קבין בשכבר נעשה קמח הוא ר דאינון חטיין שנמשך העיסה מהן כחוט הזה ובלילתן רכה אבל של שעורין דאינון רטיטין העיסה הנעשה מהן קשה ונפררת ובלילתן עבה ואותו ג' קבין של שעורין עולין הן בלישה כמו הד' קבין של חטין ולא פליגי אלא מר בגרעינין הוא משער ומר בקמח שלהן הוא משער:
תַּנֵּי. גָּֽמְרָה זֶה לִישָׁתָהּ וְגָֽמְרָה זֶה קִיטוּפָהּ וְגָֽמְרָה זֶה הַסִּיקָהּ. הָרִאשׁוֹנָה שׁוֹהָא כְדֵי הַסִּיקָה. וְהַשְּׁנִייָה כְדֵי הַסִּיקָה וַאֲפִיַית חֲבֵירָתָהּ. וְהַשְּׁלִישִׁית כְּדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וַאֲפִייָה אַחַת. אִם עָשָׂת כִּכַּר רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן 23a כְּדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וְשְׁתֵּי אֲפִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני גמרה זו לישתה וכו'. האי אמילתייהו דחכמים קאי ומפרש כמה שהות לכל אחת ואחת וזהו פחות מהך דר''ג לפי שבשעה שזו לשה חבירתה שכבר לשה עורכת או מקטפת היא ואותה שכבר ערכה וקיטפה מסקת התנור כדי לאפות שלה וכדפרי' במתני' לדברי חכמים ונמצא שזו בשעה שגמרה לישתה גמרה חבירתה קיטופה והאחרת הסיקה והיא הראשונה שמתחלת בעסק האפייה בתחלה והיא אינה שוהא אלא כדי הסיקה בלבד. והב' שהיתה לשה בשעת עריכת הראשונה וערכה בשעת היסק הראשונה ועכשיו היא מסיקה לא שהתה אחר הלישה והעריכה שלה אלא כדי היסק שלה ואפיית חברתה והיא היא שאפאה בראשונה. והג' שגמרה הלישה בשעה שהסיקה הראשונה וערכה בשעת אפיית הראשונה ונמצאת שוהא אחר הלישה והעריכה שלה כדי היסק של השניה וכדי אפייתה וכדי היסק שלה הרי כאן שני הסיקין ואפויה אחת:
אם עשת ככר הראשון אחרון כדי שני הסיקין ושתי אפיות. אי אפשר להעמיד גי' זו אא''כ לא תחשוב כדי שהיית היסק שלה והרי בכל הענין הזה חושב אף כדי ההיסק של האשה האופה ומפני שכל זמן שאינה רודה הפת להתנור שהייה מיחשבא. ולכך צריך לגרוס כאן אחרון כדי שלשה הסיקין ושתי אפיות והיינו אם לא עשת הראשונה בפעם הראשון אלא ככר אחד בלבד לפי שאין התנור מחזיק יותר וצריכה להמתין לאפיית ככר האחרון שלה שכבר נילוש ונגמר עד שיאפו בתחלה השניה והשלישית את הככר הראשון. שלהן ונמצאת ממתנת הראשונה באפיית ככר האחרון כדי הסקה של השנייה וכדי אפייתה וכדי הסקה של הג' וכדי אפייתה וכדי היסק שלה בשביל ככר האחרון הרי כאן ג' הסיקין וב' אפיות שממתנה עד שתוכל לאפות ככר האחרון וזהו הנכון ושפיר מיתפרשא לפי הא דלעיל והרי ג''כ שיעור השהייה לדברי חכמים לעולם פחות היא מדברי ר''ג:
משנה: שֵׂיאוּר יִשָּרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. סִידּוּק יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ חַייָב כָּרֵת. אֵיזֶהוּ שֵׂיאוּר כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. סִידּוּק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַייָב כָּרֵת. אֵי זֶהוּ שֵׂיאוּר כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו כְּאָדָם שֶׁעָֽמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
תרומה. שאינו יכול להאכילו לא לזרים ולא לבהמה ולהשהותה אי אפשר מבער הוא מלפני השבת מה שעתיד לבער וחולין שימצא להן אוכלין הרבה א''צ לבערן אלא בזמנן בשבת ואין הלכה אלא כר''א איש ברתותא דהברייתא דקאמר מבערין את הכל מלפני השבת ואיפסק הלכתא כוותיה בגמרא דהבבלי:
מתני' מבערין את הכל מלפני השבת. בין חולין ובין תרומה מלבד מה שצריך כדי אכילתו לשבת:
ואיזהו שיאור. שהאוכלו פטור כל שאין בו סדק כלל אלא שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ומתוך כך פניו מכסיפין והלכה כחכמים:
וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. ואפי' לא נראה למעלה קלא כקרני חגבים לפי שאין לך סדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה והרי נתערבו סדקיו למטה:
כקרני חגבים. אם נראה סדק לכאן וסדק לכאן כמו קרני חגבים:
סידוק. דרך הבצק כשמחמיץ נעשה סדקים סדקים:
מתני' שיאור זה שלא החמיץ כל צורכו:
ישרף. לכתחלה והאוכלו פטור מכלום:
הלכה: רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ [לְכַלְבּוֹ.] תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֵין לָךְ סֶדֶק מִלְּמַעֲלָן שֶׁאֵין תַּחְתָּיו כַּמָּה סְדָקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
וריבה מן דרבי אליעזר. ועדיפא הא דרבי מאיר מדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר אומר שלא יבוא וכו' דהתם מסתמא יבא לידי כך ואלו רבי מאיר חייש אפי' לספק שמא יבא לידי כך וכדפרישית. אתיא דרבנן כר' יהושע וכו' ועדיפא מדר' יהושע דאלו ר' יהושע קאמר לעיל שם אם לא יקרא להשם עד שתאפה ואח''כ כשיקרא שם חלה ישייר אחת לחלה הוי כשורף קדשים ביום טוב ואלו לרבנן דהכא דסברי מבער הכל בזמנו ואף התרומה ומשום דבכה''ג אפי' בחול שהיא בע''ש אין שורפין את הקדשים דאכתי חזיא לאכילה עד למחר קודם זמן איסורו:
גמ' אתיא דר''מ. דאמר מבערין את הכל מלפני השבת ומשום דחייש שמא לא ימצא אוכלין לאכול כל החמץ וישכח בשבת לבערו ויבא לידי בל יראה ובל ימצא וזהו כר' אליעזר דהלכה ג' גבי חלה בטומאה דקאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דאם יפרישנה ויניחנה עד הערב אתי לידי בל יראה ובל ימצא:
תני בר קפרא וכו'. טעמא דחכמים מפרש וכדפרישית במתניתין:
גמ' מותר להאכילו לכלבו. הא דקתני שיאור ישרף והאוכלו פטור היינו דוקא אם הוא כקרני חגבים לר' יהודה אבל זה שהכסיפו פניו ס''ל לר' יהודה דאפי' ביעור א''צ אלא מותר בהנאה ומאכילו לכלבו ואינו אסור אלא באכיל':
משנה: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּזְמַנָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר תְּרוּמָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְחוּלִּין בִּזְמַנָּן׃
Pnei Moshe (non traduit)
תרומה. שאינו יכול להאכילו לא לזרים ולא לבהמה ולהשהותה אי אפשר מבער הוא מלפני השבת מה שעתיד לבער וחולין שימצא להן אוכלין הרבה א''צ לבערן אלא בזמנן בשבת ואין הלכה אלא כר''א איש ברתותא דהברייתא דקאמר מבערין את הכל מלפני השבת ואיפסק הלכתא כוותיה בגמרא דהבבלי:
מתני' מבערין את הכל מלפני השבת. בין חולין ובין תרומה מלבד מה שצריך כדי אכילתו לשבת:
ואיזהו שיאור. שהאוכלו פטור כל שאין בו סדק כלל אלא שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ומתוך כך פניו מכסיפין והלכה כחכמים:
וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. ואפי' לא נראה למעלה קלא כקרני חגבים לפי שאין לך סדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה והרי נתערבו סדקיו למטה:
כקרני חגבים. אם נראה סדק לכאן וסדק לכאן כמו קרני חגבים:
סידוק. דרך הבצק כשמחמיץ נעשה סדקים סדקים:
מתני' שיאור זה שלא החמיץ כל צורכו:
ישרף. לכתחלה והאוכלו פטור מכלום:
הלכה: אַתְיָא דְּרִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְרוֹבָה מִן דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לְסָפֵק בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. אַתְיָא דְּרַבָּנִין כְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ וְרוֹבָה מֵרִבִּי יוֹשׁוּעַ. דְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בַחוֹל אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַקֳּדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
וריבה מן דרבי אליעזר. ועדיפא הא דרבי מאיר מדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר אומר שלא יבוא וכו' דהתם מסתמא יבא לידי כך ואלו רבי מאיר חייש אפי' לספק שמא יבא לידי כך וכדפרישית. אתיא דרבנן כר' יהושע וכו' ועדיפא מדר' יהושע דאלו ר' יהושע קאמר לעיל שם אם לא יקרא להשם עד שתאפה ואח''כ כשיקרא שם חלה ישייר אחת לחלה הוי כשורף קדשים ביום טוב ואלו לרבנן דהכא דסברי מבער הכל בזמנו ואף התרומה ומשום דבכה''ג אפי' בחול שהיא בע''ש אין שורפין את הקדשים דאכתי חזיא לאכילה עד למחר קודם זמן איסורו:
גמ' אתיא דר''מ. דאמר מבערין את הכל מלפני השבת ומשום דחייש שמא לא ימצא אוכלין לאכול כל החמץ וישכח בשבת לבערו ויבא לידי בל יראה ובל ימצא וזהו כר' אליעזר דהלכה ג' גבי חלה בטומאה דקאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דאם יפרישנה ויניחנה עד הערב אתי לידי בל יראה ובל ימצא:
תני בר קפרא וכו'. טעמא דחכמים מפרש וכדפרישית במתניתין:
גמ' מותר להאכילו לכלבו. הא דקתני שיאור ישרף והאוכלו פטור היינו דוקא אם הוא כקרני חגבים לר' יהודה אבל זה שהכסיפו פניו ס''ל לר' יהודה דאפי' ביעור א''צ אלא מותר בהנאה ומאכילו לכלבו ואינו אסור אלא באכיל':
מִילַת בְּנוֹ וּשְׁחִיטַת פִּסְחוֹ מִי קוֹדֵם. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִן מַה דִּכְתִיב הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשׂוֹתוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמִּילַת בְּנוֹ קוֹדֶמֶת לִשְׁחִיטַת פִּסְחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מילת בנו ושחיטת פסחו. אם היום שתיהן לפניו מי קודם מהן למצוה:
מובטחין אנו וכו' ולא ביו''ט. מפני הטורח:
כלום אתם אומרי' בטהורה שלא תשרף. עדיין ואפי' אין לו אוכלין עכשיו שמא כהן אחד קנה שביתה בתוך התחום ויבא למחר קודם זמן האיסור ויאכלנה א''כ תלויה נמי שמא אליהו קנה שביתה בהר הכרמל כלומר במקו' קרוב ויבא למחר ויעיד עליה שהיא טהורה:
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל דפליגי לקמיה בתלויה אבל בתרומה טהורה בי''ד שחל להיות בשבת דכ''ע אין שורפין אותה בע''ש שמא ימצא לה אוכלין. כי פליגי בתרומה תלויה דלבית שמאי אין שורפין אותה בע''ש ולב''ה שורפין דהא מכל מקום לא חזיא לאכילה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בּוֹא וּרְאֵה מַה גָדוֹל הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּקָּשׁ לִשְׁנֵי דְבָרִים שֶׁחַייָבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בא וראה מה גדול הוא השלום. דקחשיב במתני' מילת בנו ושחיטת פסחו שהן בחיוב כרת וסעודת אירוסין בבית חמיו שאינה אלא מצוה דרבנן בעלמא ומפני השלום ומשוה אותה לדינא עם אלו דאית בהו חיוב כרת:
משנה: הַהוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ וְלֶאֱכוֹל סְעוּדַת אֵירוּסִין בְּבֵית חָמִיו וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אִם יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזוֹר לְמִצְוָתוֹ יַחֲזוֹר. וְאִם לָאו יְבַטֵּל בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִיס וּמִיַּד הַנָּהָר וּמִן הַדְּלֵיקָה וּמִן הַמַּפּוֹלֶת יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבּוֹת שְׁבִיתַת הָֽרְשׁוּת יַחֲזוֹר מִיָּד׃
Pnei Moshe (non traduit)
ולשבות שביתת הרשות. שהולך לשמוח ביו''ט בבית אוהבו או קרובו ולניח שם יחזור מיד לבער ואחר כך אם יכול לילך ילך:
להציל. את ישראל הנרדף מיד הגייס וכו' יבטל בלבו ואפי' יש שהות לחזור ולבער:
ואם לאו. שאין שהות כל כך יבטל החמץ בלבו דמדאורייתא סגי בכך:
מתני' ההולך. בארבע' עשר:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתָיָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּמַה דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר מַה שָׁנֵי בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כֵּן רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק אָמַר מַה שָׁנוּ בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כָּמַה דְתֵימַר. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְדִכְווָתָה. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה דר''ג מה שני בין חולין לתרומה. שמחלק בין חולין לתרומה כדקאמר התם חולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש כך ר''א בר' צדוק אמר דמחלק בזמן ביעור בין חולין לתרומה וא''כ כמה דתימר תמן דאיפסקא הילכתא שם כר''ג ה''נ דכוותה הלכה כר''א בר' צדוק:
אתיא דר''א בר' צדוק. דמתניתין כר''ג בפ''ק בהלכה ו:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁאָסוּר לְשׂוֹרְפָהּ וְעַל תְּרוּמָה טְמֵיאָה שֶׁמּוּתָּר לְשׂוֹרְפָהּ. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַתְּלוּיָה. שֶׁבֵּית [שַׁמַּאי] אוֹמְרִין. אֵין שׂוֹרְפִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין. שׂוֹרְפִין. אָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. 23b כְּלוּם אַתֶּם אוֹמְרִין בִּטְהוֹרָה שֶׁלֹּא תִישָּׂרֵף. אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא כֹהֵן אֶחָד שָׁבַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְהוֹא בָא וְאוֹכְלָהּ בַּשַּׁבָּת. אַף תְּלוּיָה לֹא תִישָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא אֱלִיָּהוּ שָׁבַת בְּהַר הַכַּרְמֶל והוּא בָא וּמֵעִיד עָלֶיהָ בַשַּׁבָּת שֶׁהִיא טְהוֹרָה. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל. מוּבְטָחִין אָנוּ שֶׁאֵין אֱלִיָּהוּ בָא לֹא בַשַּׁבָּתוֹת וְלֹא בַיָּמִים טוֹבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מילת בנו ושחיטת פסחו. אם היום שתיהן לפניו מי קודם מהן למצוה:
מובטחין אנו וכו' ולא ביו''ט. מפני הטורח:
כלום אתם אומרי' בטהורה שלא תשרף. עדיין ואפי' אין לו אוכלין עכשיו שמא כהן אחד קנה שביתה בתוך התחום ויבא למחר קודם זמן האיסור ויאכלנה א''כ תלויה נמי שמא אליהו קנה שביתה בהר הכרמל כלומר במקו' קרוב ויבא למחר ויעיד עליה שהיא טהורה:
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל דפליגי לקמיה בתלויה אבל בתרומה טהורה בי''ד שחל להיות בשבת דכ''ע אין שורפין אותה בע''ש שמא ימצא לה אוכלין. כי פליגי בתרומה תלויה דלבית שמאי אין שורפין אותה בע''ש ולב''ה שורפין דהא מכל מקום לא חזיא לאכילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source